השעה אחת וחצי בלילה ואני יושבת מול המחשב.* קשה לי ללכת לישון. היום מלאו לי חמישים ותשע. עשרים ואחת שנים מעבר לגיל שבו נחתם גורלי למות מסרטן, שלוש עשרה שנים מעבר לגיל שתחמתי לעצמי עם מותה של אמי, שלעד תישאר בת ארבעים ושש, ועוד שלוש שנים מעבר לשנת חתימת מותי השני מסרטן. אבל היום מלאו לי חמישים ותשע שנה והיה לי יום נהדר ומלא אהבה, שפעם לא הייתי יודעת מה לעשות איתה והיום אימצתי אל לבי בשמחה.
כל כך מוזר.
וכל כך מפחיד.
וכל כך מפעים.
העניין הזה של הגיל.
לפני כשבועיים נפגשתי עם חברות מהתיכון. נסעתי לחולון וחיפשתי חניה ברחוב שבו גרתי מגיל שתים עשרה עד עשרים ושתיים. הרגשתי כאילו יד ענקים הניפה את גופי למרומים ושבה וזרקה אותי בעדינות ובחמלה עשרות שנים אחורה. ראיתי אותנו בכל מקום. אותי ואת החברות שלי. הולכות. יושבות. מדברות. משחקות. צוחקות. שמחות. עצובות. בוכות. ראיתי אותנו יושבות אל תוך הלילה על מדרגות ביתה של נעמה. חולמות את העתיד שלנו. מצפות למחר. ואז הגעתי לבית הוריה ונקשתי בדלת. אותו הבית. אותו השולחן בפינת האוכל עם אותם כיסאות. אותן חברות. ובשנייה אחת, כאילו נמחק הזמן, היינו שוב שם.
ובכל זאת אחרת.
שלשום עשיתי אימון בחדר הכושר. ארבעים דקות ריצה נוחה ועשר דקות ספרינטים. הריצה הנוחה היתה משעממת רצח, ואז הגיעו הספרינטים וכל כך נהניתי. ומצאתי את עצמי חושבת (בהפוגות) שמחר אני בת 59 ואני אצה לי במהירות של 10-12 קמ"ש. וזה נראה לי פתאום כל כך מטורף שבא לי לצחוק בקול.
אז הנה, אני עושה את זה. צוחקת בקול רם, צחוק גבוה ומהדהד.
אתם שומעים אותי?
* נכתב בליל ה-18 ביוני.
4 תגובות:
שפי אהובה, קוראת ובכל פעם מתענגת מחדש. החיוך לא מש מפני וצחוקך... נשמע עד כאן. כבר אמרתי שאוהבת?
מזל טוב. הרווחת כל שנה, וכל דקה. את ממשיכה אז להערכתי יש לך כבר בחשבון פלוס גדול שיספיק עד 120 לפחות :)
שפי מזל טוב:-)
איזה כיף שאת כותבת ואיזה כיף שאני מכירה אותך ואת טלי.
תמשיכי בדרך המיוחדת שלך ונמשיך להתראות באימונים.
שפי,אני כ"כ גאה בך! את ניצמת ומנצחת את הבלתי יאומן! אלופה שכמותך..את מדהימה ונותנת השראה שאפשר אם רק באמת רוצים!
מזל-טוב מדהימונת (-:
מיכל גור.
הוסף רשומת תגובה