קניתי היום גופיות בפוקס. 4 ב-99 ש"ח. מידה 3.
לא נכנסתי ל"עונות". גם לא ל"מתאים לי" או "אשה אשה". נכנסתי לפוקס.
האמת שלפני זה נכנסתי ל"לי קופר". אבל אני צריכה להתחיל פה מהתחלה.
אני גרה בשכונת שפירא. ליד התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. למה קוראים לה חדשה, כשהיא נראית עתיקה ומוזנחת ומקומטת כמו הנשים והגברים שמסתובבים במסדרונות האפורים שלא מובילים לשום מקום? כי עוד לא החליטו מה לעשות עם הישנה, שמתקיימת לצידה והופכת במהירות לעיר הזרים, העיר האסורה בלב תל אביב. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. אז אני גרה בשכונת שפירא ליד התחנה המרכזית החדשה, שהיא מעין קניון בשבילנו. יש שם מגה דיל, ויש סופרפארם וניופארם, ונעליים (מסדרון שלם של נעליים), ודואר וטמבור וריקושט, ובייגלה ובורקס (7 בייגלה בעשרה שקלים), וחנויות של דיסקים חוקיים וצרובים, וטלפונים ותיקים ותרמילים, ובגדים. הרבה הרבה חנויות בגדים. חנויות עודפים, בעיקר. של החרמות מכס, ושל סתם, ושל "עונות" ו"מתאים לי", ושל "לי קופר" וגם של "פוקס".
מי שמכיר אותי יודע שתמיד לבשתי בגדים של בנים. ג'ינס, דגמ"ח, טריקו, סווטשירט, נעלי ספורט. ושנים הייתי עוברת ליד "לי קופר" (כי יש להם יופי של בגדים של בנים), מציצה פנימה, לפעמים שואלת במבוכה אם יש מידות גדולות, נושכת את השפה בעלבון, נסוגה באדישות מעושה, מצטנפת אל תוך עצמי והולכת לאכול משהו. במיוחד כאבתי בסופי עונות, מול מחירי החיסול, כשבמקום לקנות 5 ב־100 ב"לי קופר" הייתי קונה 1 ב־200 ב"עונות".
לפני שנתיים, אחרי שהורדתי 20 קילו, בדקתי שוב את "לי קופר", וקניתי ערימה של חולצות טי.
אחר כך גיליתי שאני יכולה לקנות בגדים בכל חנות. גיליתי גם שאני לא צריכה יותר מידות גדולות. שיש בגדים שגדולים עלי.
אחר כך גיליתי שאני לא רוצה יותר בגדים שגדולים עלי.
זו באמת היתה תגלית מהפכנית.
אז היום נכנסתי שוב ל"לי קופר". היו להם יופי של חולצות טי. 5 ב-100. ולא בא לי. לא בא לי לקנות חולצות טריקו סגורות עם שרוולים, שיכסו ויסתירו. במקום זה קניתי 5 ב-100 ליותם (כי הוא בן) ומדדתי מכנסיים, אבל הם היו גדולים מידי ולא היתה מידה אחת פחות.
אחר כך הלכתי ל"פוקס" ומדדתי גופיות. צמודות. מידה 3.
ולא אמרו לי אין לנו בגדים בשבילך. לא הסתכלו עלי בעין עקומה. לא חייכו בזלזול. האמת, הבחורה שמכרה לי היתה די מלאה. עליה מידה 3 לא היתה עולה.
קניתי ארבע גופיות: אפור, לבן, כחול וטורקיז.
הללויה!
