tag:blogger.com,1999:blog-10977531709110959042012-02-16T00:13:20.481-08:00שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.comBlogger131100tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-7902984576881670202011-11-28T13:18:00.000-08:002011-11-29T02:01:48.782-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: right;"><b>מירוץ הלילה של נייקי 2011</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">תחושת הניצחון האמיתית באה למחרת דווקא. אחרי בוקר בדרך הכושר קפצנו לקניות (חלב, קוטג'ים, יוגורטים) בסופר השכונתי. אני לבשתי את החולצה הצהובה שכיבסתי בלילה (לא הצלחתי לעצום עין) ובחורה אחת (צעירה, לא יותר משלושים) עמדה לידי במעבר של המקררים ונעצה מבטים. פתאום היא פנתה אלי והתחילה לדבר. בשטף. "לא צפוף מידי עם כל ההמונים? אפשר לרוץ?" לקח לי שנייה להבין שהילדונת הזאת שואלת <b>אותי</b> שאלות על המירוץ. ואז נזכרתי במה שאמרה לי ורד: "על קו הזינוק כולם שווים, האיילים והעגלות."</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="font-family: 'Arial Hebrew'; font-size: medium; margin-bottom: 0.5em; margin-left: auto; margin-right: auto; padding-bottom: 6px; padding-left: 6px; padding-right: 6px; padding-top: 6px; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><br /><a href="http://1.bp.blogspot.com/-8GmYutNCedY/TtP22xZsFnI/AAAAAAAAAGE/DhGe50UJ14M/s1600/2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="296" src="http://1.bp.blogspot.com/-8GmYutNCedY/TtP22xZsFnI/AAAAAAAAAGE/DhGe50UJ14M/s400/2.jpg" style="cursor: move;" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="font-size: 13px; padding-top: 4px; text-align: center;">תמונה קבוצתית לפני מירוץ הלילה - החברה מדרך הכושר עם יאיר על הגדר</td></tr></tbody></table></div><br /><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">מירוץ נייקי 2010 היה המירוץ הראשון שלי. רצתי אינטרוולים: 3 דקות ריצה, דקה הליכה. היה לי קשה, מאוד. אבל הייתי שם, אחת מאלפים רבים, עם אותה חולצה, עם אותה התרגשות, עם אותו לב פועם בחוזקה. ועם קטי, שליוותה אותי כל הדרך ולא נתנה לי לוותר.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">מירוץ נייקי 2011 היה כבר המירוץ השלישי שלי. בשנה שחלפה למדתי לקום לאימונים ממש מוקדם בבוקר, למדתי לרוץ ריצות נפח, למדתי שהדקות הראשונות הן הקשות ביותר ולמדתי שהשעות שאחרי הן היפות ביותר. הפעם רצתי ברצף, עם אותה חולצה, עם אותה התרגשות, עם לב פועם בחוזקה, ועם קטי, שלא נתנה לי לנוח לרגע, שעודדה והבטיחה תחושת ניצחון אדירה אם אצליח להתגבר ולא לעצור.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">והיא צדקה, כמובן.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">והפעם חיכה לי יותם בסוף המסלול.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">נרגש, מלהג בלי הפסקה, מטלטל מצלמה בידו, רץ לצידי ולפני את מאתיים המטרים האחרונים. כל כך גאה בי. כל כך מחבק. כל כך מאושר. חוצה איתי את קו הגמר. נותן לי לשתות. מצלם. נכנס איתי למתחם. מחייך. מצלם. מבקש שארשום אותו למירוץ הבא.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Arial Hebrew'; font-size: small;"></span></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-bottom: 0.5em; margin-left: auto; margin-right: auto; padding-bottom: 6px; padding-left: 6px; padding-right: 6px; padding-top: 6px; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-l2WJHH1GFhk/TtP2aQvV6aI/AAAAAAAAAF8/h_b5-3tzluc/s1600/1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="300" src="http://4.bp.blogspot.com/-l2WJHH1GFhk/TtP2aQvV6aI/AAAAAAAAAF8/h_b5-3tzluc/s400/1.JPG" style="cursor: move;" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="font-size: 13px; padding-top: 4px; text-align: center;">יותם ואני בתום המירוץ</td></tr></tbody></table><br /><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b><br /></b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b>סובב כנרת 2011</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">שלושה ימים אחר כך נסענו כולנו לאפיקים, לסובב כינרת על אופניים. הפעם טלי רוכבת ואנחנו מלווים ומעודדים.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">לטלי יש משפט האומר: אם סוגרים בשבילי את הכביש אני באה. ואכן סגרו בשבילה את הכביש כל הדרך מסביב לכנרת והיא באה, בכיף גדול, בגשם וברוח ובשמש. ואם אפשר היה, היא היתה ממשיכה וסובבת את הכנרת שוב ושוב ושוב.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-dvUMGhJ-wxQ/TtP5v_n2c6I/AAAAAAAAAGM/DgYzvVocgPE/s1600/3.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="300" src="http://3.bp.blogspot.com/-dvUMGhJ-wxQ/TtP5v_n2c6I/AAAAAAAAAGM/DgYzvVocgPE/s400/3.JPG" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">טלי והמדליה - סובב כנרת</td></tr></tbody></table><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: right;"><b>מירוץ אייל 2011</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 5.0px 0.0px; text-align: right;">שבת בבוקר, במקום לקום בנחת וכמה שיותר מאוחר, לאכול ארוחת בוקר עשירה, לתפוס שמש על הגג, לאכול ארוחת צהריים עוד יותר עשירה, לתפוס שעתיים שינה, להתבטל, לראות טלוויזיה, להתנמנם, וכן הלאה, במקום כל זה, קמתי בשש בבוקר, שתיתי קפה עם תמר אחד, נסעתי עם חברים לרמת השרון, קפאתי מקור כלבים ואחר כך הזעתי מחום, הצטופפתי באתר הזינוק, רצתי חמישה קילומטר בשבילי עפר בין פרדסים והתנשפתי בעליות חוליות, שעטתי אל קו הסיום מתחת לשער האדום (בחיים לא ראיתי קודם את השערים המנופחים האלה), קיבלתי מדליה ומים ומגבת רקומה, חיכיתי לחֶברה מהמקצה של ה־15 קילומטר, הצצתי בתוצאות, אכלתי יוגורט וקרטיב, אסרתי על עצמי לקנא ברצים המהירים, קניתי נרתיק זרוע לאייפון, חזרתי הביתה, נחתי טיפה, ואז קמתי והכנתי קופסאות לשבוע הבא: מרק ירקות, סלט שומר ונבטים, סלט טאבולה מכרובית, חצילים בחומץ, סלמון כבוש, המון ירקות בתנור, רימונים קלופים (בשביל הקוטג').</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 5.0px 0.0px; text-align: right;">זה היה יום טוב.</div><div><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-I35I4MM9Z0k/TtP6ZEje76I/AAAAAAAAAGU/YKPpWZ9FYVQ/s1600/0679.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="266" src="http://1.bp.blogspot.com/-I35I4MM9Z0k/TtP6ZEje76I/AAAAAAAAAGU/YKPpWZ9FYVQ/s400/0679.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">השער המתנפח - מירוץ אייל</td></tr></tbody></table><div><br /></div><br /><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-790298457688167020?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-7621103272987980762011-10-09T06:49:00.000-07:002011-10-09T06:49:06.368-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div style="color: #8055fc; font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="color: black;">שלשום אחר הצהריים יצאנו לטיול משפחתי של ערב יום הכיפורים. יצאנו מהבית בשכונת שפירא וירדנו בסלמה לכיוון הים, מפלסים לנו דרך בין עשרות רבות של ילדים על אופניים, רולרים, סקטים וקורקינטים. מצהלות הזאטוטים פרחו באוויר. משפחות מחויכות הסיעו תינוקות בעגלות וליוו פעוטות על גלגלי עזר. כיתות שלמות של ילדים ביסודי התרוצצו וקרעו את הכביש הלוך ושוב בצעקות רמות בעברית. היתה אווירה של פסק זמן קסום מהחיים. כמו בכל אזור אחר בעיר. ורק במבט בוחן מקרוב ראית שהילדים כולם זרים, ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מפלט. כשהתקרבנו ליפו הצטרפו גם ילדים ערבים. פה ושם עברה מכונית, קצת מבולבלת. פה ושם ישבו חבורות של מבוגרים על המדרכות, מקובצים במעגלים. משוחחים במעין כבדות ראש מהולה בנינוחות.&nbsp;</span></div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">בבוקר יצאנו לרוץ, שוב בסלמה לכיוון הים. בשש בבוקר עוד לא היו ילדים ברחובות. אבל היו משוגעים כמונו שיצאו לרוץ. בעיקר פיליפינים ואפריקנים. גם הם מחויכים. גם הם רצים באמצע הכביש. גם הם נהנים מהבוקר השליו. גולשים ברחובות המלוכלכים לעבר הטיילת, רצים לאורך הים, מתענגים על השקט המטריף והאוויר הנקי.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">וחשבתי לי: אז אולי זה לא מה שכתוב בתורה, ואולי זו לא רוח החג בפירוש הדתי שלה, אבל יש בזה משהו המעורר חשבון נפש, משהו המחייב את כולנו להסתכל פנימה ולהרהר בכל מיני אמיתות של חיינו כאן, בדרום תל אביב ובמדינת ישראל.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אחר הצהריים יצאתי לבדי חמושה באופניים ובמצלמה. רציתי לצלם את המראה ההזוי הזה של ילדי העולם ביום כיפור בדרום תל אביב. את המשפחות המסבות על איי התנועה באמצע הכביש, את הזאטוטים המשחקים ברחובות, את הערב-רב של לאומים וצבעים ודתות. ואז קראו לי ילדים בני שבע: לא לצלם! ובני העשר הרימו אגרוף כועס. ובני הנוער הסתכלו בחשדנות. וכל זה בתוך המולה גדולה של כיף גדול בשדרות הר-ציון, הרחוב המוביל מקיבוץ גלויות אל נווה שאנן.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">כיוון שכך צילמתי אותם מרחוק, ומשפחה אחת (כנראה של עובדים חוקיים) הסכימה לדגמן בשבילי, ומשם רכבתי צפונה אל שדרות רוטשילד, שהתפשטו משׂלמות האוהלים ושבו והתכנסו אל תוך העיר הלבנה, ומשם לכיכר הבימה המרוצפת שיש. חמש דקות באופניים ושני עולמות שונים כל כך, זרים כל כך, מנוכרים כל כך, ועם זאת דומים כל כך.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">כשחזרתי הביתה לשכונה אמרה לי ילדה אחת, שחייכה בעיניים חומות גדולות, שחבל שזה נגמר.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">באמת חבל.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-ENKQvlzL1xY/TpGlt_MAvdI/AAAAAAAAAFE/-fOJYbBI21c/s1600/IMG_5197.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://1.bp.blogspot.com/-ENKQvlzL1xY/TpGlt_MAvdI/AAAAAAAAAFE/-fOJYbBI21c/s320/IMG_5197.JPG" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-oeQ7L_f07HQ/TpGlu4HiuLI/AAAAAAAAAFI/3_45qvxiYws/s1600/IMG_5200.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://2.bp.blogspot.com/-oeQ7L_f07HQ/TpGlu4HiuLI/AAAAAAAAAFI/3_45qvxiYws/s320/IMG_5200.JPG" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-pB7YfW43GMQ/TpGlvnB68xI/AAAAAAAAAFM/F63trrwwsTA/s1600/IMG_5202.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://3.bp.blogspot.com/-pB7YfW43GMQ/TpGlvnB68xI/AAAAAAAAAFM/F63trrwwsTA/s320/IMG_5202.JPG" width="320" /></a></div><br /></div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"></div><div><span id="goog_333131825"></span><span id="goog_333131826"></span></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-762110327298798076?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-79425352123786923572011-08-31T12:21:00.000-07:002011-08-31T12:27:07.960-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande'; font-size: 15px;">קניתי היום גופיות בפוקס. 4 ב-99 ש"ח. מידה 3.</span><br /><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">לא נכנסתי ל"עונות". גם לא ל"מתאים לי" או "אשה אשה". נכנסתי לפוקס.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">האמת שלפני זה נכנסתי ל"לי קופר". אבל אני צריכה להתחיל פה מהתחלה.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אני גרה בשכונת שפירא. ליד התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. למה קוראים לה חדשה, כשהיא נראית עתיקה ומוזנחת ומקומטת כמו הנשים והגברים שמסתובבים במסדרונות האפורים שלא מובילים לשום מקום? כי עוד לא החליטו מה לעשות עם הישנה, שמתקיימת לצידה והופכת במהירות לעיר הזרים, העיר האסורה בלב תל אביב. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. אז אני גרה בשכונת שפירא ליד התחנה המרכזית החדשה, שהיא מעין קניון בשבילנו. יש שם מגה דיל, ויש סופרפארם וניופארם, ונעליים (מסדרון שלם של נעליים), ודואר וטמבור וריקושט, ובייגלה ובורקס (7 בייגלה בעשרה שקלים), וחנויות של דיסקים חוקיים וצרובים, וטלפונים ותיקים ותרמילים, ובגדים. הרבה הרבה חנויות בגדים. חנויות עודפים, בעיקר. של החרמות מכס, ושל סתם, ושל "עונות" ו"מתאים לי", ושל "לי קופר" וגם של "פוקס".</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">מי שמכיר אותי יודע שתמיד לבשתי בגדים של בנים. ג'ינס, דגמ"ח, טריקו, סווטשירט, נעלי ספורט. ושנים הייתי עוברת ליד "לי קופר" (כי יש להם יופי של בגדים של בנים), מציצה פנימה, לפעמים שואלת במבוכה אם יש מידות גדולות, נושכת את השפה בעלבון, נסוגה באדישות מעושה, מצטנפת אל תוך עצמי והולכת לאכול משהו. במיוחד כאבתי בסופי עונות, מול מחירי החיסול, כשבמקום לקנות 5 ב־100 ב"לי קופר" הייתי קונה 1 ב־200 ב"עונות".</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">לפני שנתיים, אחרי שהורדתי 20 קילו, בדקתי שוב את "לי קופר", וקניתי ערימה של חולצות טי.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אחר כך גיליתי שאני יכולה לקנות בגדים בכל חנות. גיליתי גם שאני לא צריכה יותר מידות גדולות. שיש בגדים שגדולים עלי.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אחר כך גיליתי שאני לא רוצה יותר בגדים שגדולים עלי.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">זו באמת היתה תגלית מהפכנית.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אז היום נכנסתי שוב ל"לי קופר". היו להם יופי של חולצות טי. 5 ב-100. ולא בא לי. לא בא לי לקנות חולצות טריקו סגורות עם שרוולים, שיכסו ויסתירו. במקום זה קניתי 5 ב-100 ליותם (כי הוא בן) ומדדתי מכנסיים, אבל הם היו גדולים מידי ולא היתה מידה אחת פחות.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אחר כך הלכתי ל"פוקס" ומדדתי גופיות. צמודות. מידה 3.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">ולא אמרו לי אין לנו בגדים בשבילך. לא הסתכלו עלי בעין עקומה. לא חייכו בזלזול. האמת, הבחורה שמכרה לי היתה די מלאה. עליה מידה 3 לא היתה עולה.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">קניתי ארבע גופיות: אפור, לבן, כחול וטורקיז.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">הללויה!</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-7942535212378692357?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-43683888079952519952011-08-13T09:16:00.000-07:002011-09-04T12:05:05.736-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="color: #4c1130;"><b>השייק המופלא של אסתי</b></span><br /><br />לוקחים:<br /><i>1 גביע מעדן שוקולד או וניל דיאט 0% קפוא</i><br /><i>1 כוס קפה קר</i><br /><i>קצת חלב (אם רוצים)</i><br /><i>10 קוביות קרח</i><br /><i>אפשר להוסיף קצת ממתיק מלאכותי</i><br /><br />את כל המרכיבים האלה שמים בבלנדר וכותשים היטב.<br />ואז קורה הפלא: מתקבלות שתי כוסות גדולות של מילק שייק טעים טעים, והכול במחיר קלורי של מעדן דיאט אחד.<br /><br />תוספת: אחרי שהמג'ימיקס כמעט התאבד בקפיצה מהשיש בשעה שהתאמץ נואשות לכתוש את המעדן הקפוא, ניסיתי להכין את השייק עם מעדן לא קפוא. להפתעתי יצא הרבה וטעים באותה המידה.<br /><br /><br />* לקוראת מיכל ש.: זה לא בשבילך.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-4368388807995251995?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-50461096954475153682011-08-13T08:47:00.000-07:002011-08-13T09:17:49.123-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">במוצאי שבת אנחנו מהפכנים.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">כל השבוע עובדים, מתאמנים, מתרוצצים, עורכים קניות, מסיעים את הילדים, מבשלים, מנקים, משלמים חובות, מסדרים סידורים ושוברים את הראש מאיפה ניקח את הכסף. ובמוצאי שבת יוצאים להניף אגרוף קפוץ ולצעוק "מהפכה!". כמו במקומות אחרים שראינו בטלוויזיה. כמו בארצות אחרות ובעידנים אחרים.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">אז במוצאי שבת האחרונה יצאנו מהבית שלנו בדרום תל אביב והלכנו לגינת לווינסקי להצטרף למצעד של "שאגת הדרום". ואחר כך צעדנו, תוך קריאות קצובות של ססמאות מהפכניות, בקצב סביר עד רוטשילד, בקצב איטי עד כיכר הבימה, משם הזדחלנו עם ההמון בדוחק ובהמולה המיוזעת, עד שהגענו לבסוף לגינת שרונה. אחר כך צעדנו ברגל, בהליכה מהירה, בחזרה הביתה כי לא היו אוטובוסים ובתור פרולטריון מוחה לא הרגשנו נוח לקחת מונית. הגענו הביתה מזיעות ודביקות, צרודות ומחויכות. ואכלנו ברעב אמיתי. הרבה פחמימות.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">אז מהפכה ודיאטה לא הולכות ביחד.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">חבל.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">כי דווקא אהבתי את התחושה שהכול ייתכן, שאנחנו לא לבד יותר, שגם אחרים מבינים שעובדים עלינו כל הזמן, שגם אחרים מבינים שחייבים לשים לזה סוף. חשבתי שכך ודאי הרגישו המפגינים בראשית המאה, בהפגנות הפועלים הגדולות, במחאות נגד הרודנות הפוליטית והרודנות הכלכלית. אותו חשמל באוויר. אותן אנרגיות. אותו סחף חושים.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">במוצאי שבת הבאה אני אכין מראש סלט, שיחכה לנו במקרר. אולי זה יעבוד.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-ZqcTm2knZ08/Tkacfwv4ElI/AAAAAAAAAEs/pTv8fb1e-Yk/s1600/2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="214" src="http://4.bp.blogspot.com/-ZqcTm2knZ08/Tkacfwv4ElI/AAAAAAAAAEs/pTv8fb1e-Yk/s320/2.jpg" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-Cu5BLsixBNQ/Tkacgd3iUjI/AAAAAAAAAEw/6Dow4YKIsEw/s1600/3.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="213" src="http://4.bp.blogspot.com/-Cu5BLsixBNQ/Tkacgd3iUjI/AAAAAAAAAEw/6Dow4YKIsEw/s320/3.jpg" width="320" /></a></div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-5046109695447515368?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-8224824081909890152011-07-17T02:32:00.000-07:002011-08-13T09:15:31.846-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">צריך לדבר קצת על אוכל.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">בחודשים הראשונים בדרך הכושר היה הספורט החלק הקשה והאוכל החלק הקל. נצמדתי לתפריט הבסיסי של יאיר באדיקות דתית ולא סטיתי ימינה או שמאלה. זה היה נוח. זה היה פשוט. וזה נתן לי תחושה אדירה של ניצחון. מצאתי עצמי מסתכלת בבוז מתנשא על מנגבי החומוס וטורפי השוארמה, על מלקקי הגלידות והמתענגים על קינוחים. אפילו מי שקנה פיתות ומילקי בסופר השכונתי צולם בעיני כעבריין. במיוחד אהבתי לעצור את המכונית ליד פלאפל תדמור ולצפות בגברים השמנים שהטחינה נוזלת להם על הסנטר והם דוחסים את הפיתה עד להתפקע ובולסים מנה אחר מנה. התכחשתי לעובדה שגם אני עמדתי שם, ממש לא מזמן, ואז הייתי נוסעת הביתה, אוכלת סלט, ומרגישה בשמים.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">הספורט, לעומת זאת, בא בקושי רב. ההליכות האינסופיות שיעממו אותי. שיעורי העיצוב הכאיבו לגוף ולנפש. באירובי דאנס הסתבכו לי הרגליים (זה קורה עד היום). שיעורי המדרגה היו קשים מידי. וספינינג היה בכלל מחוץ לתחום (החברה המדוושים לצלילי מוזיקה מחרישת אוזניים בלי להגיע לשום מקום נראו לי כחייזרים מעולם אחר). הכיף היחיד היה הרכיבה על אופני שטח. השיפור בכושר היה איטי ומתיש.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">וכך עברו החודשים הראשונים. התאמנתי כמיטב יכולתי המוגבלת. אכלתי לפי הספר. וירדתי במשקל. גרם אחר גרם אחר קילוגרם.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">ואז, אט אט, בהתגנבות חרישית ולא מורגשת, התהפכו היוצרות.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">לאט לאט התחלתי ליהנות מהספורט, מהמאמץ הגופני, מלֵאות השרירים, מתחושת ההתעלות בתום אימון מפרך. התחלתי למצוא סיפוק במאמץ ובהתגברות על הקושי. וככל שגברה ההנאה מהספורט, כך פחתה ההנאה מהדיאטה. התחלתי לעגל פינות, להרשות לעצמי, לקחת הפסקות, ללחוש באוזן הפנימית: לא נורא, מגיע לך.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">ולהיות עצבנית לשוקולד.</div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">עצבנית לשוקולד (אפשר גם לגלידה, לפסק זמן, לעוגת פרג או סתם לוופלים) זה כשלא איכפת לך יותר מכלום, העיקר להכניס את המתוק לפה. עצבנית לשוקולד זה כשכל שנות חייך מתפוגגות כבועת סבון ואת חוזרת להיות הילדה הקטנה שבוכה דמעות ורוקעת ברגליים ורוצה ממתק. עצבנית לשוקולד זה כשכל מה שאת יודעת על סוכר ואינסולין ותאי שומן נזרק לפח ואת מסוגלת לחשוב רק על בלוטות הטעם. עצבנית לשוקולד זה כשאת רבה עם כל העולם, מסתכסכת עם היקרים לך מכל, מכניסה את עצמך למצב רוח מחורבן, ואז יש לך אמתלה לוותר לעצמך ולהתענג על המתיקות המשכרת בפה.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">עצבנית לשוקולד זה ממש רע.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">לאסתי יש פתרונות. כשזה קורה, צאו מהבית. כשזה קורה, לכו לסרט, צאו לטייל עם הכלב, צאו להליכה, לכו לרוץ, לכו לישון.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">אבל כשזה קורה, אני לא רואה גם את אסתי. אני רואה רק מתוק.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;"><br /></div><div style="color: #8055fc; font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><object class="BLOGGER-youtube-video" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0" data-thumbnail-src="http://0.gvt0.com/vi/psikvlF9B5A/0.jpg" height="266" width="320"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/psikvlF9B5A&fs=1&source=uds" /><param name="bgcolor" value="#FFFFFF" /><embed width="320" height="266" src="http://www.youtube.com/v/psikvlF9B5A&fs=1&source=uds" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object></div><div style="color: #8055fc; font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="color: #4c1130;">הלוואי</span></div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="color: #4c1130;"><br /></span></div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="color: #4c1130;"><br /></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-822482408190989015?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-37220731889320015922011-06-25T20:49:00.000-07:002011-06-25T20:49:44.668-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: right;">השעה אחת וחצי בלילה ואני יושבת מול המחשב.* קשה לי ללכת לישון. היום מלאו לי חמישים ותשע. עשרים ואחת שנים מעבר לגיל שבו נחתם גורלי למות מסרטן, שלוש עשרה שנים מעבר לגיל שתחמתי לעצמי עם מותה של אמי, שלעד תישאר בת ארבעים ושש, ועוד שלוש שנים מעבר לשנת חתימת מותי השני מסרטן. אבל היום מלאו לי חמישים ותשע שנה והיה לי יום נהדר ומלא אהבה, שפעם לא הייתי יודעת מה לעשות איתה והיום אימצתי אל לבי בשמחה.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">כל כך מוזר.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">וכל כך מפחיד.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">וכל כך מפעים.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">העניין הזה של הגיל.</div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">לפני כשבועיים נפגשתי עם חברות מהתיכון. נסעתי לחולון וחיפשתי חניה ברחוב שבו גרתי מגיל שתים עשרה עד עשרים ושתיים. הרגשתי כאילו יד ענקים הניפה את גופי למרומים ושבה וזרקה אותי בעדינות ובחמלה עשרות שנים אחורה. ראיתי אותנו בכל מקום. אותי ואת החברות שלי. הולכות. יושבות. מדברות. משחקות. צוחקות. שמחות. עצובות. בוכות. ראיתי אותנו יושבות אל תוך הלילה על מדרגות ביתה של נעמה. חולמות את העתיד שלנו. מצפות למחר. ואז הגעתי לבית הוריה ונקשתי בדלת. אותו הבית. אותו השולחן בפינת האוכל עם אותם כיסאות. אותן חברות. ובשנייה אחת, כאילו נמחק הזמן, היינו שוב שם.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">ובכל זאת אחרת.</div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">שלשום עשיתי אימון בחדר הכושר. ארבעים דקות ריצה נוחה ועשר דקות ספרינטים. הריצה הנוחה היתה משעממת רצח, ואז הגיעו הספרינטים וכל כך נהניתי. ומצאתי את עצמי חושבת (בהפוגות) שמחר אני בת 59 ואני אצה לי במהירות של 10-12 קמ"ש. וזה נראה לי פתאום כל כך מטורף שבא לי לצחוק בקול.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">אז הנה, אני עושה את זה. צוחקת בקול רם, צחוק גבוה ומהדהד.</div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">אתם שומעים אותי?</div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: right;"><br /></div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">* נכתב בליל ה-18 ביוני.</div><div style="color: #5e54fc; font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-3722073188932001592?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-86287242602274842942011-06-25T20:45:00.000-07:002011-06-25T20:45:35.483-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;">כצפוי, יש גבול לאופוריה ומתישהו צריך גם ליפול. ליפול, אבל לא להתרסק.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">היום אני רוצה לכתוב על מירוץ קטן, לא משמעותי במיוחד, שהזכיר לי שהחיים הם מסלול של עליות ומורדות, ולפעמים, דווקא כשנדמה לנו שאנחנו רצים במישור, אנחנו מרימים את העיניים מהדרך ומגלים סביבנו נוף הררי תלול.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">ביום חמישי לפני כשבועיים התקיים בפארק מירוץ גני יהושע. מירוץ "ליד הבית" של 5 ק"מ בדרך מוכרת וידועה. יום קודם ורד ערכה מבצע רישום בזק של הרגע האחרון, וכך התייצבנו חבורה גדולה ונאה באחר צהריים שרבי באיצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">הארגון היה חובבני, מזג האוויר חם, והגוף לא מורגל בריצה אחר הצהריים. מהרגע שניתן האות לזינוק (אחרי שנקודת הזינוק טיילה כמה פעמים ממקום למקום) הבנתי שכיף לא יהיה פה היום. היה צפוף ודחוק בהתחלת הדרך, אבל חסרה התחושה הטובה של האנרגיות והתרוממות הרוח, לא היה גל שיניף אותי קדימה, ונותרתי עם רגליים שממאנות לזוז ולב שדופק בפראות ודופק שמרקיע לשחקים.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">והמסלול המוכר עד כאב של הפעם הראשונה ההיא, לפני שלוש שנים.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">ואותן תחושות של כישלון ואפסות ומי זו האשה הזאת שמתיימרת להיות ספורטאית.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">חצי מהדרך הלכתי. בושה וכועסת. צמאה. עצבנית. מחליטה החלטות נמהרות. אחר כך, בבית, מרוב תסכול, רבתי עם כולם והתנפלתי על המקרר. ולקח לי כמה ימים טובים עד שיכולתי להגיד לעצמי:</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b>אבל חצי מהדרך רצת!</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b>אבל למחרת הפסקת לזלול!</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b>אבל ביום שישי קמת בבוקר ויצאת לאימון!</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b><br /></b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b><br /></b></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-4CPwhwxr6iw/TgarPHybCyI/AAAAAAAAADU/mqCS01aacVg/s1600/liga-gallery1-2011-0239.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="213" src="http://1.bp.blogspot.com/-4CPwhwxr6iw/TgarPHybCyI/AAAAAAAAADU/mqCS01aacVg/s320/liga-gallery1-2011-0239.jpg" width="320" /></a></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b><br /></b></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-8628724260227484294?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-37531651470805016162011-06-10T12:48:00.000-07:002011-06-10T12:48:56.246-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אחרי שקוראים רבים התלוננו שאינם מצליחים להשאיר תגובה, עידכנתי את ההגדרות ועכשיו זה פשוט וקל.<br />צריך ללחוץ על "תגובות" בתחתית הרשומה. נפתח חלון "השאר תגובה" ובתחתיתו יש אופציה של "בחר זהות". מי שאין לו חשבון בגוגל או שאינו רוצה להירשם או שלא בא לו להסתבך, צריך רק לסמן את "שם/כתובת", לרשום איזה שם שבא לו (לא חייבים לרשום כתובת), להגיב וללחוץ על "פרסם את תגובתך".</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-3753165147080501616?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-78849088970123206332011-06-08T06:03:00.000-07:002011-06-08T08:31:26.436-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">בחודש האחרון של הכימותרפיה, כשחייתי בהזיות ובלילה טיילו לי נחשים על המיטה, ביקשתי לעוף.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">כמה חודשים אחר כך חגגתי יומולדת וטלי לקחה אותי לטוס באולטרה-לייט. הדבר הכי קרוב שהיא מצאה ל"לעוף".</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">ישבתי בתוך הצעצוע הזה מפוחדת עד מוות, כולי בחילה וזיעה קרה, והתפללתי שייגמר כבר.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">ורק כשהתחלתי לרוץ, באמת, הבנתי מה זה לעוף.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אני לא רצה מהר. אני אפילו לא רצה הרבה. אבל אחרי הדקות הראשונות, שבהן אני תוהה בכל פעם מחדש אם השתגעתי, נחה עלי תחושה של ריחוף. המוח מתרוקן מכל הדאגות והלחצים והמחשבות. הכול נעשה פיזי לחלוטין, נשימה, שרירים, רגליים, ידיים, מים, צעדים, יש כוח, אין כוח, עוד קצת, לאט יותר, מהר יותר, אוויר, חם, לח, קר, רטוב, שרירים, רגליים, ידיים, עוד קצת, לא לוותר, כמה יפה מסביב.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">וכך, שלוש שנים אחר כך, אני מתעוררת השכם בבוקר ומזנקת מהמיטה. בחוץ אפרורי קצת וקריר. אני מתארגנת מהר אבל בלי חיפזון, מכינה ליותם כריכים לבצפר, חותכת תותים ביוגורט לארוחת הבוקר, לובשת בגדי ספורט (עדיין לא ממש מדוגמים) ויוצאת. מוטרפת על השקט בחוץ. מתניעה, מדליקה רדיו, ונוסעת. כעבור עשר דקות אני בדרך הכושר<span style="direction: ltr; unicode-bidi: embed;">.</span>*</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אני מכירה את כולם, כמעט. אומרת שלום במשרד. מתחבקת עם חברה שלא פגשתי מזמן. מחמיאה לחבר שירד במשקל. מה נשמע? סבבה. מפתח ללוקר, כובע, משקפי שמש, קפה (אם יש זמן) ואז יוצאים החוצה, קצת תרגילי חימום, מבטים נזרקים לצדדים לראות מי הגיע ומה התחדש, וכל החבורה זורמת לעבר הפארק. ליד העמודים בכניסה לפארק אנחנו חוברים למדריכים. עכשיו אני עם הרצים. אף אחד לא יברח לי יותר. אף אחד לא יצטרך להציל אותי.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">השבוע שאלו אותי מתי התחלתי לרוץ, ואמרתי שהתחלתי לרוץ רק אחרי שנתיים בתוכנית. בהתחלה לא יכולתי ואחר כך לא רציתי. הכרזתי שאני לא ארוץ לעולם. אני טובה בהכרזות. הסברתי שזה לא בריא, שזה דופק את הברכיים, שמה פתאום, השתגעתם, זה לא לאנשים בגילי. התערבתי עם יאיר שאני "לא". אפילו כעסתי על הדגש ששמים על ריצה בדרך הכושר. אמרתי שזה מייאש, שזה מתסכל, שזה מציב רף גבוה מידי. אבל כפי שכבר הוכחתי, אני לא טובה בעמידה בהכרזות של עצמי. ולאט לאט הגוף (או הנפש) ביקשו להתנתק מהקרקע ולרוץ.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">בהתחלה רצים אינטרוולים (הפוגות). חצי דקה ריצה / דקה הליכה. דקה ריצה / דקה הליכה. שתי דקות ריצה / דקה הליכה. בשלב הזה את תוהה על יחסיותו של הזמן. איך זה ששתי דקות ריצה נמתחות לנצח ודקה הליכה חולפת ביעף. כשעולים לשלוש דקות ריצה / דקה הליכה, את משוכנעת שהמדריכה מרמה. אין מצב שזה רק שלוש דקות. הרגליים כבדות כמו מטילי בטון. הקילוגרמים העודפים נוטעים אותך באדמה. ואז חמש דקות ריצה. הצלחתי היום לרוץ חמש דקות ברצף. אני כל כך מאושרת. בסך הכול רגליים שמתנתקות מהאדמה, כל ילד עושה את זה, ואני מאושרת.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">עכשיו אני קובעת לעצמי יעדים. עד גשר חיפה. עד גשר אבן גבירול. עד הנמל.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Arial Hebrew'; font-size: small;"></span></div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: right;">* רוקח 123, רמת גן.</div><div><br /></div><div><br /></div><br /><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b>לכבוד חג שבועות ולבקשת הקהל שאינו חבר בפייסבוק, מתכון לעוגת גבינה ללא אפייה ו(כמעט) ללא קלוריות:</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><span style="text-decoration: underline;">שופכים לקערה:</span></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">1 קופסה גבינה לבנה רכה 3%</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">1 חבילה גבינה יותר קשה (טוב טעם או כנען) 3%</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">1 יוגורט פרי דיאט 0%</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">מעט ממתיק מלאכותי (לפי הטעם)</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">מקציפים שיהיה אוורירי</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">מוסיפים חצי שקית ג'לטין מומס בקצת מים חמים ומקציפים עוד טיפה</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">את כל הכבודה הזאת משטיחים בתבנית זכוכית יפה של פאי (או בכל תבנית אחרת)</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">חותכים פרוסות תות (כשאין, אפשר להחליף באגסים, מלון, קיווי) ומפזרים למעלה</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">ועל כל זה שופכים ג'לי דיאט תות (או אחר) של מרמולייט</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">מכניסים למקרר, מצננים, ומגישים עם קפה לארוחת ארבע (ובלב אומרים: אני אוכל/ת עוגה)</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-18kQ-uNg41Y/Te9ywH9Ph4I/AAAAAAAAAC8/crUKQg02GSc/s1600/%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%2592%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="200" src="http://2.bp.blogspot.com/-18kQ-uNg41Y/Te9ywH9Ph4I/AAAAAAAAAC8/crUKQg02GSc/s200/%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%2592%25D7%2594.jpg" width="149" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">באדיבותה של רעות</td></tr></tbody></table><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-7884908897012320633?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-68794553257067454452011-05-28T07:16:00.000-07:002011-05-28T12:57:22.581-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;">הפעם הראשונה (שלי) היא טראומטית. מאוד. את מגיעה השכם בבוקר למקום שעושים בו ספורט.* לא לקראת הצהריים ולא בערב. לא לבית קפה, לא למסעדה זרוקה על שפת הים, לא לבילוי בקניון, לא לספא ולא למטבח ביתה של חברה. את לבושה במיטב הסמרטוטים שמצאת בבית (מכנסי טריקו עם גומי, חולצת טי ענקית, נעלי ההתעמלות שקנית במבצע). נדמה לך שכולם מכירים את כולם ורק את הזרה, החדשה, הטירונית השמנה. מי הם כל האנשים החטובים האלה בבגדי הספורט המדוגמים? לאן הם מתרוצצים ועל מה יש להם לחייך ברבע לשבע? היי, זה לא המקום של השמנים? אה, הנה, עוד כמה חביות מתגלגלות פנימה. יופי, אני לא היחידה.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">ואז יוצאים החוצה, קצת תרגילי חימום, מבטים נזרקים לצדדים, וכל החבורה זורמת לעבר הפארק.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">היציאה היא בקבוצות. כל קבוצה והמדריך שלה. ריצת נפח (מה זה? <b>כמה</b> הם רצים?! אמא!!!), אינטרוולים (ומה זה? גם פה רצים, אבל בהפוגות!), הליכה מהירה, הליכה בינונית, הליכה איטית. אני מצטרפת, כמובן, לאיטיים. מרגישה כמו זחל אבל די בטוחה בעצמי. אמנם אני שמנה ולא הכי בכושר, אבל אני אישה חזקה ובריאה (המחלות מאחורי). קטן עלי.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אחרי כמה דקות של הליכה מתונה מגיעים לפארק הירקון, חוברים לקבוצות, יורדים לשביל המתעקל והאימון מתחיל. לוקח לי בדיוק שתי דקות להבין שאני בצרות. האיטיים מהירים עלי. אני מגבירה קצב וזה לא עוזר. אני מתחילה לפגר אחריהם. אני מדדה בייאוש. אני רוצה לצעוק, היי, חכו לי, והקול לא יוצא. הם בורחים לי. הבני זונות. היי, חכו לי. מה אתם ממהרים?</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">עברו עשר דקות מתחילת ההליכה ואני לגמרי לבד.** הולכת והדמעות שורפות בעיניים. הולכת ולא יודעת לאן, עד מתי, ואיך חוזרים. הולכת ומקללת ושונאת את העולם כולו. לא מבינה מה אני עושה פה. מה אני צריכה את זה. מה רע בסתם דיאטה. אבל הולכת. הראש כבוש באדמה. הבושה אוכלת אותי. הכעס מרתיח את דמי. אבל הולכת. הולכת. הולכת.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">ואז מגיע יפתח בריצה קלה, עוצר לידי, מחייך ושואל לשלומי. יפתח הוא מדריך. באותו הרגע הוא מלאך שירד מהשמים במיוחד בשבילי. הוא נשאר איתי ומלווה אותי כל הדרך, שהיתה ארוכה ומתפתלת ואינסופית. הוא הולך לצידי ומדבר ומעודד ומבטיח, עד שקורה הבלתי ייאמן ואנחנו חוזרים לדרך הכושר.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">שרדתי. מחרתיים אולי יהיה קל יותר.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br />שלושה ימים אחר כך גם טלי הצטרפה לתוכנית (ירוקה מקנאה - היא לא הסכימה להישאר השמנה היחידה בבית). קנינו בגדי ספורט. קנינו נעליים מתאימות. קנינו שעוני דופק. ככה זה, צריך להצטייד כשיוצאים למלחמה!</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">כלום לא יעצור אותנו עכשיו.<br /><br /></div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-KLp8TulOCMs/TeEF3seXdtI/AAAAAAAAAC4/UDvomE1l7cE/s1600/PICT0019.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://1.bp.blogspot.com/-KLp8TulOCMs/TeEF3seXdtI/AAAAAAAAAC4/UDvomE1l7cE/s320/PICT0019.JPG" width="233" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">כעבור כמה חודשים</td></tr></tbody></table><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">* דרך הכושר בגלגולה הקודם, במרתף בהדר יוסף.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">** בגלגול הנוכחי של דרך הכושר זה לא היה קורה, כי יש מדריכה שמלווה את החדשים צמוד-צמוד.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-6879455325706745445?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-5393530451305717802011-05-20T22:24:00.000-07:002011-05-20T22:29:02.849-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">רצתי 10 ק"מ. ברצף. עצרתי ארבע פעמים לשתות מים ולנוח דקה או שתיים בהליכה. בשבילי אני אלופה.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; min-height: 18px; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><span class="Apple-style-span" style="color: #990000;">* * *</span></span></div><div><br /></div><br /><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;">אחרי החופשה באמסטרדם הבנתי שאני צריכה עזרה. הסרטן התגלה מוקדם והטיפולים היו נסבלים, אבל הטלטול הרגשי הרס אותי. פעמיים סרטן זו לא בדיחה, גם אם את שורדת. בדקתי את ההיצע בשוק והגעתי לקבוצת תמיכה של "אחת מתשע".*</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">כל חיי שנאתי קבוצות, שנאתי תמיכה, ובעיקר שנאתי קבוצות תמיכה. וגם עכשיו, אחרי שבחרתי לבוא, ישבתי במעגל ונלחמתי בו. בכל כוחי הדל נלחמתי ברעיון שהמחלה חייבת להוביל לשינוי. לא יכולתי לשאת את המנטרות המאוסות בנוסח "הסרטן כמנוף לשינוי" או "איך הסרטן שינה את חיי". צרחתי בשקט ובקול. התלוננתי שהציפייה הזאת - שהוטמעה בתרבות ובחברה, בספרות ובקולנוע, בעיניהם של חברים, בפניהם של בני משפחה ובנו עצמנו - מחזקת בי תחושה של כישלון, אפילו של אשמה. כי אם לא מינפתי את הסרטן הראשון לשינוי עמוק ומשמעותי בחיי, בטח הבאתי על עצמי את הסרטן השני.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">תקפתי. זעקתי. שרטתי. נשכתי. הרבצתי. שתקתי. נכנעתי.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אט אט התחלתי לחפש את השינוי.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">וכך, באחד מאותם בקרים בהירים של יוני 2008, אחרי עוד לילה טרוף שינה ובלי שום הארה והתראה מוקדמת, התיישבתי מול המחשב והקלדתי בתיבת החיפוש של גוגל את צמד המילים "יאיר קרני".</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">למה דווקא יאיר קרני? כי פעם, לפני שנים, ראיתי כתבה בטלוויזיה על תוכנית ההרזיה שלו. עוד בימים של וינגייט והדיונות המיתולוגיות. ומכיוון שידעתי שאני צריכה משהו רדיקלי, שיטלטל אותי מקצה אל קצה, הלכתי על מה שנתפס בעיני כטירוף מוחלט.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">למה מכל המהפכים שיכולתי לעשות בחיי בחרתי דווקא במהפך הזה? עד היום אין לי מושג. אולי כי זה היה ההיפך הגמור מכל מה שעשיתי כל חיי. אולי כי רציתי לעשות משהו פיזי, שלא יאפשר לי לעבוד על עצמי ועל אחרים במילים יפות. אולי כי הרגשתי שאני חייבת להחזיר לעצמי את השליטה בגופי.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אולי.</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">מה שחשוב הוא שיומיים אחר כך מצאתי את עצמי יושבת מול האיש ומקבלת הוראות תזונה ומשקל יעד (מה פתאום? השתגעת? לא מאמינה לך! זה לא יקרה בחיים!), ולמחרת עם שחר התייצבתי להליכת הבוקר.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">* הניתן למצוא סמליות בכך שהדירה של "אחת מתשע" צמודה לפארק הירקון ובכל אימון אני חולפת ליד הספסל שעליו היינו יושבות ומדברות אחרי המפגשים של הקבוצה?</div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-23gLvPqpd7I/TddKjPDLCvI/AAAAAAAAACs/giEdTtr_5Gs/s1600/IMG_1628.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/-23gLvPqpd7I/TddKjPDLCvI/AAAAAAAAACs/giEdTtr_5Gs/s320/IMG_1628.JPG" width="198" /></a></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande'; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-small;">החופשה באמסטרדם - גדולה, נפוחה ולא מאושרת</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-539353045130571780?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-1097753170911095904.post-14658598557746736012011-04-30T09:47:00.000-07:002011-05-20T22:29:29.345-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Helvetica; font-size: 15px;"><span style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande';"><b>אפריל</b></span><b> 2008</b></span><br /><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">על התקרה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>של<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>חדר<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>ההקרנות<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>בתל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>השומר<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>מצוירים שמיים כחולים ופרחים. החדר שרוי באפלולית קרירה. ברמקולים מנגנים מוזיקה ישראלית שקטה. עשר דקות והביתה. זו הפעם האחרונה מתוך 33, ומחר בבוקר אמרח <i>סילברול</i> על השד הכווי וכולנו נמריא לחופשה באמסטרדם. אבל זה יהיה רק מחר בבוקר. כרגע אני שוכבת על הלוח הקר והמכונה מזמזמת ראדים.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b>אפריל 2011</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">שש בבוקר. מזג האוויר אידיאלי לריצה. אני מתלבשת בשקט, שלא להעיר אף אחד, מצמידה לחזה את תג המספר 71213, מזמינה מונית, שמה מפתח וקצת כסף בכיס של מכנסי הריצה, שורכת את הצ'יפ לנעליים, חובשת כובע ומהדקת את רצועת שעון הדופק. קפה שחור, 2 תמרים, משקפי שמש ואני מוכנה.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px Helvetica; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><span style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande';"><b>אפריל</b></span><b> 2008</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אני<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>חולה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>אני<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>מרגישה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>לגמרי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>בריאה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">, </span>אבל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אני<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>חולה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>הפעם<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>תפסו<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אותי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>בזמן<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>בלי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>כימו<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>רק<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>ניתוח<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>והקרנות<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>בעצם<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">, </span>שני<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>ניתוחים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">, </span>אבל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>מי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>סופר<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>אחרי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>הפעם<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>הראשונה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אמרה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>לי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>הרופאה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>בהמטולוגיה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>שאין<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>ביטוח<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">, </span>אבל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>לא<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>האמנתי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>לה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>חשבתי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>שפעם<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אחת<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>לאדם<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אחד<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>זה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>מספיק<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>שיש<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>מספיק<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אנשים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אחרים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>בשביל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>הסטטיסטיקות<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">.</span></div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px Helvetica; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><span style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande';"><b>אפריל</b></span><b> 2011</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">נהג<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>המונית<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>מחכה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>לי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>למטה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>אל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>תדאגי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">, </span>הוא<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אומר<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">, </span>אני<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אביא<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אותך<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>הכי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>קרוב<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>שאפשר<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>אנחנו<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>נוסעים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>ברחובות<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>הריקים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>של<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>דרום<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>תל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אביב<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>בדרך<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>רואים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>המוני<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>רצים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>בחולצות<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>לבנות<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>זורמים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>נקודת<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>הזינוק. הנהג משתחל בסמטאות, בין המוסכים, מביא אותי כמעט עד הטיילת.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px Helvetica; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><span style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande';"><b>אפריל</b></span><b> 2008</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">קר לי. אני<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>מסתכלת<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>בשמיים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>הכחולים<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>שמעלי<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>בגיל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> 38, </span>חודשים ספורים אחרי שהסתתרנו חבושי מסיכות בחדר האמבטיה ושמענו את התפוצצות הטילים בתל אביב, התנפח לי הצוואר. מאי 1991 - סרטן מספר אחד: הודג'קינס, שלב 2. האבחנה היתה מהירה, הפרוגנוזה מצוינת, הטיפול אגרסיבי מאוד. כימותרפיה והקרנות. כל הסיפור כולו. נשירת שיער, כיבים בפה, חולשה בגוף, בחילות והקאות, תיאבון חולני, ולקראת הסוף הזיות מטורפות. התחלתי את הטיפולים במשקל 72 ק"ג, סיימתי אותם כעבור שמונה חודשים גדולה, שמנה ונפוחה.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px Helvetica; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><span style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande';"><b>אפריל</b></span><b> 2011</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">נקודת<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>המפגש<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>שלנו<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>ליד<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>מוזיאון<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>האצ<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">"</span>ל<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>מרחוק<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>אני<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>רואה<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>חולצות<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>של<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>דרך<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;"> </span>הכושר<span style="font: normal normal normal 15px/normal Helvetica;">. </span>אני מחייכת לעצמי והלב מתחיל לדפוק. המדריכים שם. החברות והחברים שלי שם. כולם נרגשים. כולם להוטים לצאת לדרך. עושים חימום ומתחלקים לקבוצות. יש מי שרץ, יש מי שעושה אינטרוולים, יש מי שהולכת. יש מי שנרשמה לחצי מרתון, יש מי שנרשם לעשרה ק"מ, ויש מי שנרשם ל-4<span style="direction: ltr; unicode-bidi: embed;">.</span>2 ק"מ. יש מי שוותיק בתוכנית. יש מי שחדשה. יש מי שעדיין שמן מאוד. יש מי שכבר רזתה קצת. יש מי שרזה הרבה.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px Helvetica; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><span style="font: normal normal normal 15px/normal 'Lucida Grande';"><b>אפריל</b></span><b> 2008</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">בגיל 55, בבדיקת ממוגרפיה שגרתית, מצאו אצלי גוש קטן בשד השמאלי. 17 שנה אחרי סרטן א' הגיע סרטן ב'. כאמור, אין ביטוח. זה קרה כבר אחרי שהתחלתי לקבל סטטינים נגד כולסטרול ורמות הסוכר בדם עלו מעל הקו האדום. משקל גופי קרוב למאה קילו. 43 אחוזי שומן. אני יושבת במסדרון של המחלקה האונקולוגית ודי שונאת את עצמי. אני חושבת על הילד שנולד לנו בין א' ל-ב' ושזה לא מגיע לו, ואני שונאת את עצמי עוד יותר.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b>אפריל 2011</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אנחנו מצטופפים בשרוול לפני שער הזינוק. אביגיל לצידי. הרגליים קופצניות. הגוף דרוך. אנחנו הולכות לרוץ 10 ק"מ. מעולם לא רצתי 10 ברצף וההוראות שקיבלתי היו לא להגזים. "תרוצי 15 דקות ותנוחי דקה," אמרה ורד, המדריכה שלי. אבל מתחשק לי לרוץ יותר. יש משהו מחשמל באנרגיות שמתנחשלות כאן ואני מרגישה שאני יכולה. ואז נשמעת הספירה לזינוק. מקצה 2 לריצת 10 ק"מ במרתון תל אביב 2011 יוצא לדרך.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b>אפריל 2008</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">מחדר הבקרה אומרים לי לקום ולהתלבש. בדרך החוצה הטכנאית נפרדת ממני בחיבוק ומאחלת הצלחה. ברכת הצלחה במקום הזה פירושה "שלא נראה אותך שוב לעולם". אני עוברת דרך החדר של הרופאה שלי ואומרת שלום. אחר כך אני עולה במעלית לחניון, מתניעה ונוסעת. ביציאה מתל השומר אני נושמת עמוק. בבית מחכים לי טלי ויותם. צריך לארוז, לקחת את הכלבה לסבתא, ללכת לישון מוקדם. מחר טסים.</div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;"><b>אפריל 2011</b></div><div dir="rtl" style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right;">אני רצה ומרגישה שהגוף שלי מעופף. אני בת 59 בעוד חודשיים, שוקלת 74 ק"ג, חזקה ושרירית. הדופק נמוך, האדרנלין גבוה. אני רצה עם חולצה של דרך הכושר. לכבוד לי לרוץ עם חולצה של דרך הכושר. לכבוד לי. לרוץ.<br /><br /></div><div style="font: 15.0px 'Lucida Grande'; margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; min-height: 18.0px; text-align: right;"><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-_1pbMbqkwfU/TbwQSpztQiI/AAAAAAAAACo/cZWKcV-A5t4/s1600/TLV11--090748-40641%252B3993218287.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="215" src="http://3.bp.blogspot.com/-_1pbMbqkwfU/TbwQSpztQiI/AAAAAAAAACo/cZWKcV-A5t4/s320/TLV11--090748-40641%252B3993218287.JPG" width="320" /></a></div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1097753170911095904-1465859855774673601?l=sheffi-d-hacosher.blogspot.com' alt='' /></div>שפיhttp://www.blogger.com/profile/07580299317993133420noreply@blogger.com9